אלכס ביטרמן/מזכ"ל הנוער הציוני
כמה פעמים שאלנו את עצמנו "מהי ציונות היום"?. אותה תנועה שהובילה להקמת מדינת ישראל, זוכה להגדרות מחודשות, כדי לצקת משמעות עדכנית ולהיות מושג רלוונטי.
בראיה היסטורית היו זרמים רבים של ציונות, עם גוונים פוליטיים ומעשים שונים, אבל כולם עסקו באותו העיקרון, בניית מדינה יהודית בארץ ישראל. ערב קום המדינה, המעשה הציוני האולטימטיבי היה לעלות לארץ ולעבוד את האדמה, להתיישב במקומות אסטרטגיים, ולהתגונן מפני איומים. כשאני חושב על מעשה ציוני של אז, מיד עולה לי לראש הסיפור של קיבוץ עין השלושה, אשר נוסד על ידי גרעין חלוצי של תנועת הנוער הציוני, ובחר את מיקומו דווקא בקרבת הגבול עם מצריים, וללא משאבים זמינים. למה? כי זה מה שהיה נחוץ באותה השעה. אפילו כשהיו יכולים להתיישב במקום אחר, מרכזי יותר, בחרו ללכת למקום המאתגר ביותר, ולאן שהמאמץ הלאומי היה זקוק לו.
מאז, עברו מים רבים בנחל, הקיבוצים השתנו, החברה התפתחה, צה"ל השתכלל, והצרכים הלאומים של אז הוחלפו באחרים. בשנים האחרונות המושג "ציונות" הפך למילה נרדפת של פטריוטיות, או של נתינה למען המדינה.
היום, הגיעה העת להגדיר את המושג הזה מחדש.
מדינת ישראל, והעם היהודי כולו, עברו אחד האירועים המטלטלים והכואבים בהיסטוריה המודרנית. הטבח של ה-7 באוקטובר השנה ייזכר כפרק שחור, כואב, מתסכל, ושמשאיר את החברה במצב של טראומה לאומית. החברה נאלצת להתמודד עכשיו עם 3 אתגרים מרכזיים כתוצאה מאירועים אלה: המלחמה בטרור ללא פשרות, הבנייה והשיקום הפיזי של היישובים שנפגעו תוך מתן בטחון לתושבים, והשיקום של החברה הישראלית. שני האלמנטים האחרונים מובילים אותי לחשוב על הצורך של "עדכון גרסה" למושג ציונית- "ציונות 2.4", הרי זה יהיה בעיני האתגר המרכזי של כולנו בשנת 2024.
בימים אלה אנו עדים לרוח התנדבות בקרב כל חלקי החברה. אנשים שמוכנים לתת מזמנם ואפילו לעסוק בעבודת כפיים, אפילו בחקלאות, כמו שחלוצי הציונות של אז עשו. החיבור לאדמה עולה שוב בדרגת החשיבות, ומעשה ציוני מובהק היום ולעבוד כדי להציל את אותם המפעלים הציוניים, כמו קיבוץ עין השלושה ורבים אחרים. התנדבות ברפתות או בגידולי שדה, עבודה פיזית ממש, שתשקם ותסייע לבנות מחדש את מה שחרב במתקפה האיומה של ה-7 באוקטובר. בנייה לא בסיוע "כוח עבודה זר", אלא במו ידינו כחברה מלוכדת.
המרכיב הנוסף שעלינו להגדיר מחדש בתוך המושג ציונות 2.4 הוא החוסן החברתי. בשנה האחרונה היינו עדים לשסע ופילוג החברה, לפוליטיקה סקטוריאלית, ולחוסר אמון, ובכלל לאי הכרה על גורל משותף כחברה. היום, כשרואים את רוח ההתנדבות וההתגייסות, וכשמבינים שיש סכנות רבות שדורשות מאתנו לכידות כחברה ומדינה, אסור לנו לחזור לשיח המפלג ולאווירה הפוליטית שאפיינו את המדינה בשנה האחרונה. יש למצות את ההזדמנות שמונחת בפנינו, לאחר האסון הכבד ביותר של מדינת ישראל מאז הקמתה, כדי לבנות מחדש תחת מוטיב מאחד ושמוסכם על כל חלקי החברה.
אין בידי את הנוסחה המושלמת או את המרכיבים שצריכים להיות בתוכנית השיקום הלאומי. כל אחד ואחת מאתנו חייב לחשוב, להציעה, ובסופו של דבר לבנות ביחד את התפיסה החדשה שתוביל אותנו לעתיד של בניית גורל משותף והכרה של השורשים המשותפים של כל חלקי החברה.
עדכון הגרסה, ציונות 2.4, נחוץ היום יותר מתמיד, ברוח פלורליסטית, עם חיבור עמוק לשורשינו, ועם ראייה של תקווה.
בברכה,
אלכס ביטרמן
מזכ"ל הנוער הציוני
